מה בין "אותי" ו"אתי" ?
אותה מילת היחס, אך המשמעות שונה והנטייה שונה:
1 . אֶת - מילת יחס, המצטרפת למושא ישיר (אקוזטיב) במשפט, כאשר הוא מיודע:
למילה זו קיימות מקבילות בכמה שפות שמיות, ביניהן פיניקית: "אית" (פרופ' חיים כהן טוען, שפניקית היא שפה עיצורית, ללא אימות קריאה, לכן העיצור "י" נהגה), ארמית: " יָת " (כך מתרגם אונקלוס את המילה " את") , ערבית: إِيَّا (אִיָّא).
על פי השוואה לשפות אלה, ובייחוד על סמך הצורה הערבית, נראה כי צורתה המקורית של המילה הייתה: iyyāt'*, ובעברית הקדומה היא התקצרה. החולם המלא שבנטיות התפתח מתנועת ה־ a הארוכה המקורית, כתוצאה ממעתק a ארוכה ל־o ארוכה בעברית הקדומה (המעתק הכנעני) . מתברר, אם כן, כי המעתק פעל בצורה הנטויה, אך לא בצורה "את" כשלעצמה. ככל הנראה הסיבה לכך היא, כי המעתק מותנה בהטעמה. את הסגול בצורה "אֶת" יש לייחס להשפעת האל"ף הגרונית .
בעברית אין יחסות; מילת היחס מאפשרת לציין את המושא.
אַחֲרֵי ה' תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ (דברים י״ג – פסוק ה׳)
וַיַּעַשׂ אֱלִֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ" (בראשית א׳ – פסוק ז׳)
בעברית בת-זמננו נהוג לנקד את המילה "אֶת" בסגול, כרגיל, אולם במקרא המילה מנוקדת בסגול כשהיא מוקפת (כלומר, כשהיא מחוברת למילה הבאה אחריה במקף), אך בצירה כשהיא איננה מוקפת. ראו דוגמאות לעיל.
2. אֶת (מילת יחס במשמעות: "עִם" ):
יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת־אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם" (בראשית ל״ז – פסוק ב׳)
אין קשר של מוצא בין "אֶת" בהוראה זו לבין "אֶת" הנ"ל : שתי המילים הזדהו בצורת היסוד מסיבות פונטיות, אבל בַּנטיות ההבדל ביניהן נשמר: "אוֹתוֹ" לעומת : "אִתּוֹ".
המילה נגזרת מ"אֶת".
על אף שבמקרא המילה "את" משמשת לעתים גם בצורת היסוד, בשפה התקנית משמשת המילה בנטיות בלבד, כחלופה הרווחת בדיבור ובספרות לנטיות המילה: "עם" (אִתי, אִתך...) . יוצא מכלל זה הוא השימוש במילה "את" בשמות של חברות ושותפויות, בהוראת: "וגם" או "יחד עם" (למשל, "כהן את לוי"). שימוש זה נובע מהשפעתן של שפות לועזיות שבהן משמשת המילה et בהוראות אלה.
המילה הנרדפת ל"אֶת" במשמעות השנייה היא: עִם
המילים המנוגדות לה: בלי, ללא
תרגום לאנגלית: with • לערבית: مَعَ (הגייה: מַעַ)