פנינת הלשון
תקציר יחידת-הוראה
-
1. לשון המקרא (התנ"ך, כתובות עתיקות )
2. לשון חז"ל (משנה ומדרשים)
3. לשון ימי-הביניים (שירה, פילוסופיה, פרשנות המקרא)
4. העברית החדשה (ספרות ההשכלה)
בתחום ארץ ישראל דיברו, כתבו וקראו בעברית (יש לכך עדויות בממצאים ארכיאולוגיים ואפיגרפיים; למשל, עד חורבן ממלכת ישראל, במאה השמינית לפני הספירה, וגלות בבל, במאה השישית לפני הספירה, כתובות ערד, כתובת השילוח בירושלים ועוד).
משיבת ציון (המאה החמישית לפני הספירה) השפה הדומיננטית במזרח התיכון הייתה הארמית. לשון חז"ל הושפעה מהארמית.
העברית הצטמצמה לפולחן (הכוהנים, החכמים בסנהדרין, הסופרים ומאוחר יותר - בתי הכנסת).
"משלב לשוני" הוא סוג של לשון, המתאים לנסיבה מסוימת.מאפייני המשלב הלשוני (במה תלויה דרגת המשלב ? ):1. סוג המדיום (בכתב או בעל-פה)2. התפקיד והמעמד החברתי של משתתפי השיח3. מטרת השיחלדוגמה: כאשר אנו נמצאים בשוק, ורוצים לבקש עגבניות, לא נאמר למוכר: אנא, תן לי שלושה קילוגרמים עגבניות, אלא: תן לי, בבקשה, שלוש קילו עגבניות (למרות שאנו מודעים לשגיאות), אחרת, ניתפס מתנשאים.יש גם חלוקה למשלב פורמלי ( בדרך-כלל בלשון הכתובה, למשל, בטפסים רשמיים ובחוזים) ולמשלב בלתי-פורמלי (בדרך כלל בלשון הדבורה ובמכתבים ופתקים אישיים).בכיתות לעולי-אתיופיה (בעיקר מבוגרים בלתי אוריניים) היעד הראשוני הוא, כמובן, להקנות את השפה הדבורה, על-מנת שיתפקדו טוב בתחומי-התפקוד השונים; כלומר, הקריטריון הוא שכיחות האלמנט בשפה הדבורה.
רוצים לקרוא עוד? 
תבליט מנורה בעין קשתות שבדרום הגולן
-
-
תיקוני לשון למורים בהנחלת הלשון:
-
המשך:
א. כמובן, קיצור הצירוף (במקום: נרות לשבת - נרות שבת; במקום: שרשרת מזהב - שרשרת זהב; במקום: מפה של ארץ ישראל - מפת ארץ ישראל).ב. אפשרות לדייק בתיאור האובייקט: שולחן עבודה (שולחן, שמשמש ספציפית לעבודה עליו); שולחן מנהל (שולחן, שנועד להיות של מנהל) ; שולחן אוכל (שולחן, שנועד לשמש למטרת אכילה סביבו) ; שולחן זכוכית (שולחן, שעשוי מזכוכית) וכו'.מרכיביה של הסמיכות נתפסים כיחידת משמעות אחת; וההיסמכות של המרכיב הראשון שבמרכיבים אל המרכיב שאחריו, היא מבחינת ההטעמה: הטעמת הנסמך חלשה מהטעמת הסומך. השוני בהטעמה משפיע גם על מערכת תנועותיו של הנסמך, ולכן הוא שומר מבחינת עיצוריו על מצב קדום; הסמיכות משמרת את התי"ו בנסמך תמיד. לנסמך יש לרוב הטעמה, אבל היא חלשה .
כל שינוי דקדוקי (כגון, ה"א הידיעה, הוספת כינויי קניין, כינויים חבורים וכד' ) חל על הסומך (המילה השנייה) בלבד. הסומך יכול להיות מילה או צירוף מילים. סיומת הרבים מצטרפת לנסמך. -
- 1. אֶת - מילת יחס, המצטרפת למושא ישיר (אקוזטיב) במשפט, כאשר הוא מיודע.
למילה זו קיימות מקבילות בכמה שפות שמיות, ביניהן פיניקית: "אית" (פרופ' חיים כהן טוען, שפניקית היא שפה עיצורית, ללא אימות קריאה, לכן העיצור "י" נהגה), ארמית: " יָת " (כך מתרגם אונקלוס את המילה " את") , ערבית: إِيَّا (אִיָّא).
על פי השוואה לשפות אלה, ובייחוד על סמך הצורה הערבית, נראה כי צורתה המקורית של המילה הייתה: iyyāt'*, ובעברית הקדומה היא התקצרה. החולם המלא שבנטיות התפתח מתנועת ה־ a הארוכה המקורית, כתוצאה ממעתק a ארוכה ל־o ארוכה בעברית הקדומה (המעתק הכנעני) . מתברר, אם כן, כי המעתק פעל בצורה הנטויה, אך לא בצורה "את" כשלעצמה. ככל הנראה הסיבה לכך היא, כי המעתק מותנה בהטעמה. את הסגול בצורה "אֶת" יש לייחס להשפעת האל"ף הגרונית .
בעברית אין יחסות; מילת היחס מאפשרת לציין את המושא.אַחֲרֵי ה' תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ (דברים י״ג – פסוק ה׳)
וַיַּעַשׂ אֱלִֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ" (בראשית א׳ – פסוק ז׳)
בעברית בת-זמננו נהוג לנקד את המילה "אֶת" בסגול, כרגיל, אולם במקרא המילה מנוקדת בסגול כשהיא מוקפת (כלומר, כשהיא מחוברת למילה הבאה אחריה במקף), אך בצירה כשהיא איננה מוקפת. ראו דוגמאות לעיל.
- אֶת (מילת יחס במשמעות עִם )
יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת־אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם" (בראשית ל״ז – פסוק ב׳)
אין קשר של מוצא בין "אֶת" בהוראה זו לבין "אֶת" הנ"ל : שתי המילים הזדהו בצורת היסוד מסיבות פונטיות, אבל בַּנטיות ההבדל ביניהן נשמר: "אוֹתוֹ" לעומת : "אִתּוֹ".
המילה נגזרת מ"אֶת".
על אף שבמקרא המילה "את" משמשת לעתים גם בצורת היסוד, בשפה התקנית משמשת המילה בנטיות בלבד, כחלופה הרווחת בדיבור ובספרות לנטיות המילה: "עם" (אִתי, אִתך...) . יוצא מכלל זה הוא השימוש במילה "את" בשמות של חברות ושותפויות, בהוראת: "וגם" או "יחד עם" (למשל, "כהן את לוי"). שימוש זה נובע מהשפעתן של שפות לועזיות שבהן משמשת המילה et בהוראות אלה.
המילה הנרדפת ל"אֶת" במשמעות השנייה היא: עִם
המילים המנוגדות לה: בלי, ללא
תרגום אנגלית: with • ערבית: مَعَ (הגייה: מַעַ)
באכדית -
מאחר שלפי המסורת היהודית, הטקסט המקראי הוא מקודש; אין לתקן או לשנות את המילים, המופיעות בו; כל מילה, שמקורה בתנ"ך, אמורה להיכתב בדיוק באותה הצורה.
אם המילה אינה מופיעה בתנ"ך, קובעים את צורתה לפי הלשון בה השתמשו חז"ל.
המדקדקים ( הבלשנים) בימי-הביניים ביססו את כללי הלשון על פי קורפוס הטקסט המקראי.