פנינת הלשון
Оглавление секции
-
- 1. אֶת - מילת יחס, המצטרפת למושא ישיר (אקוזטיב) במשפט, כאשר הוא מיודע.
למילה זו קיימות מקבילות בכמה שפות שמיות, ביניהן פיניקית: "אית" (פרופ' חיים כהן טוען, שפניקית היא שפה עיצורית, ללא אימות קריאה, לכן העיצור "י" נהגה), ארמית: " יָת " (כך מתרגם אונקלוס את המילה " את") , ערבית: إِيَّا (אִיָّא).
על פי השוואה לשפות אלה, ובייחוד על סמך הצורה הערבית, נראה כי צורתה המקורית של המילה הייתה: iyyāt'*, ובעברית הקדומה היא התקצרה. החולם המלא שבנטיות התפתח מתנועת ה־ a הארוכה המקורית, כתוצאה ממעתק a ארוכה ל־o ארוכה בעברית הקדומה (המעתק הכנעני) . מתברר, אם כן, כי המעתק פעל בצורה הנטויה, אך לא בצורה "את" כשלעצמה. ככל הנראה הסיבה לכך היא, כי המעתק מותנה בהטעמה. את הסגול בצורה "אֶת" יש לייחס להשפעת האל"ף הגרונית .
בעברית אין יחסות; מילת היחס מאפשרת לציין את המושא.אַחֲרֵי ה' תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ (דברים י״ג – פסוק ה׳)
וַיַּעַשׂ אֱלִֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ" (בראשית א׳ – פסוק ז׳)
בעברית בת-זמננו נהוג לנקד את המילה "אֶת" בסגול, כרגיל, אולם במקרא המילה מנוקדת בסגול כשהיא מוקפת (כלומר, כשהיא מחוברת למילה הבאה אחריה במקף), אך בצירה כשהיא איננה מוקפת. ראו דוגמאות לעיל.
- אֶת (מילת יחס במשמעות עִם )
יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת־אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם" (בראשית ל״ז – פסוק ב׳)
אין קשר של מוצא בין "אֶת" בהוראה זו לבין "אֶת" הנ"ל : שתי המילים הזדהו בצורת היסוד מסיבות פונטיות, אבל בַּנטיות ההבדל ביניהן נשמר: "אוֹתוֹ" לעומת : "אִתּוֹ".
המילה נגזרת מ"אֶת".
על אף שבמקרא המילה "את" משמשת לעתים גם בצורת היסוד, בשפה התקנית משמשת המילה בנטיות בלבד, כחלופה הרווחת בדיבור ובספרות לנטיות המילה: "עם" (אִתי, אִתך...) . יוצא מכלל זה הוא השימוש במילה "את" בשמות של חברות ושותפויות, בהוראת: "וגם" או "יחד עם" (למשל, "כהן את לוי"). שימוש זה נובע מהשפעתן של שפות לועזיות שבהן משמשת המילה et בהוראות אלה.
המילה הנרדפת ל"אֶת" במשמעות השנייה היא: עִם
המילים המנוגדות לה: בלי, ללא
תרגום אנגלית: with • ערבית: مَعَ (הגייה: מַעַ)
באכדית