אם הדובר הילידי (שזוהי שפת האם שלו)  מכיר במשפט כמשפט, שהמסר שלו  (הרעיון שבו)  ברור לכל דוברי השפה, זהו משפט קביל;  אין זה אומר, שהמשפט נורמטיבי (נכון לפי כללי השפה).
לדוגמה: רוב הישראלים אומרים: יש לי את הספר הזה הרבה זמן. המשפט קביל  בעיני דוברי העברית, אך אינו נורמטיבי, כיוון שהוא סותר את כללי התחביר. מילת היחס:  "את"  אינה יכולה להופיע לפני הנושא של המשפט (הספר) ; היא מופיעה רק לפני מושא ישיר (קראתי את הספר); לכן המשפט התקני הוא: יש לי הספר הזה הרבה זמן (או: הספר הזה נמצא אצלי הרבה זמן).
דוגמה נוספת: בעברית מופיע קודם שם העצם, ורק אחר-כך שם התואר: ראיתי בגן ילדים חמודים. אין זה נורמטיבי, וגם אין זה קביל לומר: ראיתי בגן חמודים ילדים  (בניגוד לשפות רבות אחרות).

הערה: הגדרת מושגים אלה נעשתה על-סמך הקורס: "התפתחות שפה בילדות המוקדמת" בהנחיית דר' עדית שר.

Последнее изменение: среда, 8 апреля 2015, 13:16