תק"א 10 – מדברי תלמיד מחזור תשע"ו
אני בטוח שאחרי שבוע ראשון באולפן “א” תלמידים, שאף פעם לא כתבו מימין לשמאל, טוענים שאי אפשר לקרוא עיתונים בעברית קל וחומר ללמוד באוניברסיטה רק לאחר שנה אחת. אפילו כשמסיימים את האולפן יש לנו ספקות רבים. אבל התברר שדווקא אפשרי, בתנאי שמשתמשים באמצעי הדרכה כאשר מתוכם תק"א לדעתי, היא היעילה ביותר.
תק"א היא תכנית קדם אקדמית, למעשה, מיני-תואר באוניברסיטה עם דגש על השפה העברית. חוץ ממנה למדנו שיעורי חברה ישראלית, מורשת יהודית, אנגלית, מחשבים וכמובן סטטיסטיקה.
אני קיבלתי תואר ראשון לפני כעשר שנים והתעמלות מוח כזו אכן עזרה לי להכין את עצמי ללימודים העתידיים. ברצוני גם לציין פעילויות מחוץ למכללה אשר נערכו עבורנו: בואולינג, קולנוע, מספר מסיבות וכל מיני טיולים. ללא ספק, תמיד רוצים עוד יותר אבל מבחינתי קיבלנו הרבה.
אולי אתם חושבים שמה שכתבתי דומה לפרסומת. אדרבה. (תמיד רציתי להשתמש במילה זו בתוך חיבור–לא למדנו לשווא). אני באמת מרוצה מתק"א. עליתי לארץ בלי שום ידע בשפה ובלי הבנתם של חיים ישראליים. סיימתי אולפן ותק"א, התקבלתי לאוניברסיטה העברית וסוף-סוף הבנתי מה אני רוצה להשיג בחיים שלי. זאת לא אומרת שהיה קל. אני משוכנע שרוב העבודה אנו חייבים לעשות בעצמנו. לא כולם בקבוצות התכוונו להמשיך ולרכוש השכלה גבוהה. וגם הם התקדמו מאוד. במשך חמישה חודשים מדי יום אנו הוקפנו בסביבת השפה העברית. וזאת האחרונה היא התנאי החשוב ביותר על מנת להשתלב בחברה.
אני מודה לצוות המכללה שערך את תכנית הלימודים וליווה אותנו תוך כדי לימודינו. תודה רבה על העזרה בשאלות האישיות שעמדו לפנינו, החל מצבא וכלה בהובלות דירות. באמת לא ציפיתי להיתקל ביחסים כל כך אנושיים. ואחרון אחרון חביב, המורות לעברית שלנו... אתן מקסימות. רובנו למדנו אצלכן גם באולפן וגם בתק"א. במשך עשרה חודשים נפגשנו יום יום. אתן הפכתן לחברות המשפחה שלנו. אין לי מספיק מילים כדי לבטא את כל מה שאנו מרגישים כלפיכן. ואני מקווה שהתלמידים הבאים ירגישו כמוני.
רמי צפון
